הרבה מכם שמו לב שהגורמים הנפשיים במחלה הזו משחקים תפקיד משמעותי בהרגשה הכללת ובסימפטומיים הגופנים. אחרי שמצאתי את עצמי עצבני אש על השרברב שאיחר ב 20 דקות, החלטתי להתמקד הפעם בצדדים היותר רכים - מצבי הרוח הבלתי נשלטים והבריאות הנפשית של חולי מנייר.
בצורה די מפתיעה, מצאתי מחקרים לא מעטים שנעשו על האלמנטים הפסיכולוגיים של המחלה. חלק לא מבוטל מהמחקרים ניסה לתלות את הגורם הראשוני למחלה במצבים פסיכולוגיים ונפשיים כאלו ואחרים - האמת זה קצת הרגיז אותי (:-)). ברור לי שאלמנטים נפשיים מחמירים את המחלה, כמו בלא מעט מחלות אחרות. בכל מקרה, כל המחקרים הללו נסתיימו ללא הכרעה, שלא לומר בכשלון למצוא קשר של סיבה ותוצאה בין אלמנטים נפששים לפרוץ המחלה.
סקירה של הספרות הרפואית הדי נרחבת על מחקרים בריאות הנפש ל מנייריסטים, מצאה שקיים ככל הנראה מעגל קסמים המחמיר ומעצים את התגובות הפיזיות והנפשיות. התסמינים הגופניים גורמים למצוקות נפשיות, שבתורן מחמירות את התגובות הגופניות ואף מייצרות אחרות (אם בעזרת הורמונים או מנגנונים אחרים) וחוזר חלילה. בנוסף, איכות החיים של חולי מנייר נפגעת (כן זה די לשון המעטה), ובמיוחד הרווחה הנפשית, עם תופעות כגון חרדה, דכאון, וכעס. הפגיעה החמורה יותר נצפתה אצל חולים בעלי התקפי ורטיגו חמורים ותדירים יותר,ונראה שהשונות בשאר התסמינים פחות משפיעים על הבריאות נפשית.
בהזדמנות זו אני רוצה להביע אמפתיה לכל רעי ואחי למחלה הזאת - מי יכול להאשים אותנו בסטרס, מצברוח רע ,או אפילו בדיכאון? אחרי הכל אתם מסתובבים בעולם כאילו הרגע ירדתם מסירה, עם התקפים תכופים של בחילות וסחרחורות ופחד מתמיד מהתקף קרוב. אנחנו שואלים "מה? בערך 40 פעם ביום, והטינטון לבד יכול לגרום לאנשים להשתגע (טוב הוא אכן גרם לציירים מסויימים), כנראה יש לכם כדורי מרשם בכל תיק, באוטו ואפילו אצל ההורים. והחלק הכי גרוע? שלחברים, למשפחה, ובמיוחד לעמיתים לעבודה אתם נראים בסדר - אז למה להאמין שאתם סובלים? זה הכל אצלכם בראש, לא?
אז מה עושים? אין דרך אחת מוכחת ועובדת לתמיכה נפשית ורגשית, ולאנשים
שונים יש דרכים שונות להתמודד עם המצב. נסו כמה מהטקטיקות הבאות:
- קבוצת תמיכה - לדבר עם אנשים
הסובלים גם הם מהמחלה מאד עוזר - בפייסבוק או בוואטסאפ
- פעילות גופנית - מכל סוג ובכל
עצימות. קומו! התחילו ללכת!
- מדיטציה או יוגה - שתיהן הוכחו
כדרכים מועילות להורדת מתחים
- שינה - הקפידו על כמות השינה שמביאה אתכם
להשכמה עירנית וטובה
- כתבו יומן - זה עוזר. אנשים משוגעים אפילו התחילו בלוג בנושא
אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם צורחים על הכלב שפיזר את האוכל
מסביב לקערה, עצרו. התנצלו בפניו, ואמרו לו שזה לא באשמתכם. זה מני.
או שפשוט תשלחו את הלינק לבני הזוג שלכם עם כמה מילות התנצלות.
