תרגולים וסטיבולרים - כן? לא? למי?

אז נתחיל בוידוי קטן - למרות שעשיתי והייתי ונסעתי וחזרתי וטסתי וצנחתי וטיילתי ורצתי -  אני די עצלן. אם תתנו לי בחירה, כמעט תמיד אעדיף לרבוץ על הספה עם ספר או עיתון מאשר לעשות משהו. ולכן, אחרי הפגישה הראשונה במרפאת שווי משקל, שקיבלתי שיעורי בית לעשות תרגילי שווי משקל יום יום, ולמרות שאמרתי לעצמי שברור שאתרגל, לא ממש החזקתי מעמד מעבר לשלושה ימים. 

כל הענין הרגיש לי קצת מיותר - בימים שהרגשתי טוב, נראה היה שהתרגילים מיותרים. בימים בהם הרגשתי סחרור גם ככה כמעט לא היה לי כח לצאת ממצב ישיבה בכלל. כל העסק נראה לי די מיותר. אז לפני כמה ימים נזכרתי בזה והחלטתי להעמיק - מה זה תרגילים וסטיבולרים? זה עוזר בכלל? ולמי?

אז קודם כל מה הם תרגילים וסטיבולרים? אז האינטרנט מלא בדוגמאות - אני אישית מעדיף את תרגילי הוידאו מYoutube. אבל יש גם בצורת הסברים כתובים ואפילו בעברית (חפשו תרגילים וסטיבולרים). בגדול מדובר בלא מעט תנועות ותמרונים שמבוצעים בשלל מצבים - החל מתזוזות של העיניים בשכיבה וכלה בתנועות מורכבות בעיניים עצומות. המטרה היא לתרגל מחדש את מערכת שיווי המשקל שעבדה כל חייכם במצב מסויים, וכעת צריכה לעבוד בתנאים של מיימת באוזן. על פניו - יש הגיון.

אז זה בכלל עוזר? יש בוודאות קבוצה אחת שלה זה עוזר - בחיפוש באינטרנט יצוצו לכם מטפלים, פיזיוטרפיסטים, ומאמנים למיניהם שיציעו לכם את שרותם בשכר - להם בוודאות הפיזיוטרפיה עוזרת. אבל צחוק בצד, יצאתי לראות אם יש הוכחות קצת יותר מבוססות. אז במחקר בלגי (כן, זה היה בצרפתית - גוגל טרנסלייט עבד שעות נוספות) מ 2003 לקחו קבוצה של חולי מנייר ומדדו את רמת הסחרחורת שלהם, לפי דיווח עצמי ובמדדים אובייקטיבים. המדידות נעשו לפני ואחרי תרגילים וסטיבולרים ספציפיים, והראו שיפור יחסית משמעותי אחרי 11 טיפולים בממוצע. לכשליש מהנבדקים, נדרשו גם תרגילים אופטו-קינטים על מנת לראות שיפור - אבל עדיין חדשות טובות. 

אבל - על מנת שהתרגול יעבוד, זכרו:

1. מוטיבציה. עצלנות לא תעזור פה. נדרש תרגול יומיומי של 10 דקות בערך כדי לראות תוצאות.

2. נסו למצוא את התרגילים שמאתגרים את המערכת שלכם. אם צריך - היוועצו באנשי מקצוע.

3. ציפיות… כנראה לא נחזור לעולם למערכת שיווי משקל מושלמת, אבל חשוב לתרגל ולשמר. אם תרגילים מסוימים גורמים לכם סחרחורת - מצוין, זה בדיוק מה שהם אמורים לעשות אז אל תמנעו מהם.

אז תרגולים מהנים - ואל תשכחו - בצעו אותם בסביבה בטוחה כיוון שיש סיכוי לנפילות.

 

כבר כתבתי על המלח בפוסט קודם, אז למה אני חופר? אז הכל התחיל בעוד התקף סחרחורת. כמו שכבר אמרתי יותר מפעם אחת - אני אוהההההבבבב לאכול. אז אחרי עוד ארוחת שישי אצל אימא שלי, שבה לא הצלחתי להתאפק עם הכמויות, ידעתי, ואכן חטפתי סחרחורות מטורפות למחרת. 

בעודי משייט לאיתי בין החדרים בבית ומרגיש אדיוט, נזכרתי בחבר טוב שרגיש ללקטוז וכבר ראיתי אותו כמה פעמים לא מתאפק עם החלב בנסקפה וישר אחרי זה לוקח כדור שאמור להציל אותו מהסימפטומים. מה שגרם לי לחשוב - אולי אפשר להמציא כדור נוגד נתרן? אז החלטתי לראות אם יש שיטות לרמות את המערכת.

מחשבה ראשונה באה אלי משיעורי כימיה בכיתה י"א. אם נתרן הוא כל הבעיה, האם אפשר לייצר מלח שאינו על בסיס נתרן? הרי הנתרן שייך למשפחה שלמה של יסודות (מתכות אלקליות) אולי פשוט נחליף נתרן בסידן? מסתבר שזה לא רעיון טוב, סידן כלורי (להבדיל ממלח שהוא נתרן כלורי) גורם לכוויות בפה, צמא רב, הקאות, כאבי בטן, ושלל בעיות רפואיות אחרות. אוקיי - לא רעיון טוב.

מחשבה שנייה - מה לגבי אותו כדור פלא? מה מוציא נתרן (או מלח) מהגוף?

קראתי קצת על ההיסטוריה של גישות הרפואה אל הנתרן בגוף. במשך שנים האמונה הרווחת היתה שהגוף מנהל את כמויות הנתרן על ידי תחושת הצמא. אכלת הרבה מלח? אין בעיה - הגוף מרגיש צמא, ושתיה מגבירה את כמות השתן שדרכו מופרש הנתרן החוצה מהגוף. אז מסתבר שהדבר לא כ"כ פשוט - בניסוי מקיף שנערך על אסטרונאוטים כחלק מהכנתם למשימה לירח נתנו להם לאכול כמויות נתרן משתנות (היתה קבוצה שקיבלה 12,000 מ"ג ביום מה שהיה משכיב אותנו לחודשיים). לא אלאה יותר מדי בפרטים טכניים אבל מסתבר שהמנגנון יותר מורכב מזה. שתיית מים אמנם חשובה לניהול משק הנתרן אבל שתייה של 5 ליטר מים אחרי ארוחה מלאה בנתרן ממש לא תעזור, ואולי אפילו תשלח אתכם למיון עם הרעלת מים. אז מים לא…

מה לגבי הזעה? הרי מרתוניסטים שותים מלחים במים (תוך כדי הריצה) כדי להחזיר לגוף נתרן. אולי זו דרך טובה להפטר מנתרן?

אז מסתבר שזו דרך לא רעה אם אתם יכולים לעמוד במאמץ גבוה. שקלו את עצמכם לפני ואחרי המאמץ כדי לדעת כמה זיעה איבדתם - קצת משתנה בין אנשים אבל בגדול כל 100 גרם שווים 100 מ"ג נתרן. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל הכמות המומלצת לחולי מנייר הוא 1,500 מ"ג - אז 45 דקות מאמץ גופני אינטנסיבי ביום היא פתרון לא רע להוציא קצת נתרן, אבל די קשה.

רגע - אז אם לא ריצה, אולי סאונה? שוב - פתרון לא רע - ב15 דקות של סאונה תאבדו קצת פחות מחצי ליטר זיעה או 400 מ"ג של נתרן. אמנם מצריך גישה לחדר סאונה, שאינו ממש נפוץ בארצנו הקרירה, אבל אם חיפשתם רעיון לחדר הבא שתוסיפו בשיפוץ אז קיבלתם.

אבל מה עם כדור הפלא? טוב, אז למען האמת לא מצאתי כדור פלא, אבל מצאתי משהו לא רחוק בכלל. אשלגן.

אבל לפני זה אזהרה: לעולם אין לקחת תוספי מזון לפני התייעצות עם רופא, אנשים סובלים ממצבים שונים ולכן התאמה אישית היא הכרחית. כמו כן, לעולם איני ממליץ לקחת תוספי מזון. נקודה. הכוונה לצריכה של אשלגן דרך מזון בהנחה שאין רגישויות למרכיבים אחרים.

אז מה הסיפור עם אשלגן? 

אשלגן הוא סופר-חשוב לגוף ובעל תפקיד רבים, אבל לעניינינו אשלגן ונתרן אחראיים על ויסות כמות הנוזלים בגוף ולאשלגן יש יכולת להוציא החוצה את עודפי הנתרן (כדור הפלא!). כשרמות האשלגן יורדות הגוף מתחיל לאגור את הנתרן ויוצר תגובת שרשרת של עלייה בנוזלים, עלייה בלחץ דם, ולנו גורם למיימת באוזן שעושה את כל הבלגן. אז קדימה לאכול הרבה מזונות עשירים באשלגן. הנה כמה אפשרויות להגיע לכמות היומית המומלצת (4700 מ"ג):

1.  שעועית לימה (בובעס) - 900 גרם. נשמע הרבה אבל אפשר להכין אחלה חומוס ממנה. 

2. קייל - 1 ק"ג. כמו שנאמר, בהצלחה לכם.

3. אבוקדו - 5 יח

4. תרד - 1 ק"ג. די קשוח אבל אולי תזכו לכינוי פופאי בבית.

5. 1 ק"ג סלמון

6. 6 בננות - אוקיי סופסוף משהו קצת מעשי.

7. 7 סלקים גדולים - ולא להיבהל, זה לא דם בשתן

8. 12 עגבניות

9. 4 תפוחי אדמה גדולים בתנור (עם הקליפה)

כמו שהבנתם - לא קל עם האשלגן אבל שווה לעשות את המאמץ.

אז בפעם הבאה שאתם אוכלים הרבה מדי בארוחת שישי, ההמלצה שלי היא לקנח ב3-4 בננות, ומיד לצאת לריצה של חצי שעה אל הסאונה הקרובה למקום מגוריכם. בהצלחה.

כולם להיות בשקט!!! או - למה אנחנו כל כך עצבניים?

הרבה מכם שמו לב שהגורמים הנפשיים במחלה הזו משחקים תפקיד משמעותי בהרגשה הכללת ובסימפטומיים הגופנים. אחרי שמצאתי את עצמי עצבני אש על השרברב שאיחר ב 20 דקות, החלטתי להתמקד הפעם בצדדים היותר רכים - מצבי הרוח הבלתי נשלטים והבריאות הנפשית של חולי מנייר.

בצורה די מפתיעה, מצאתי מחקרים לא מעטים שנעשו על האלמנטים הפסיכולוגיים של המחלה. חלק לא מבוטל מהמחקרים ניסה לתלות את הגורם הראשוני למחלה במצבים פסיכולוגיים ונפשיים כאלו ואחרים - האמת זה קצת הרגיז אותי (:-)). ברור לי שאלמנטים נפשיים מחמירים את המחלה, כמו בלא מעט מחלות אחרות. בכל מקרה, כל המחקרים הללו נסתיימו ללא הכרעה, שלא לומר בכשלון למצוא קשר של סיבה ותוצאה בין אלמנטים נפששים לפרוץ המחלה.

סקירה של הספרות הרפואית הדי נרחבת על מחקרים בריאות הנפש ל מנייריסטים, מצאה שקיים ככל הנראה מעגל קסמים המחמיר ומעצים את התגובות הפיזיות והנפשיות. התסמינים הגופניים גורמים למצוקות נפשיות, שבתורן מחמירות את התגובות הגופניות ואף מייצרות אחרות (אם בעזרת הורמונים או מנגנונים אחרים) וחוזר חלילה. בנוסף, איכות החיים של חולי מנייר נפגעת (כן זה די לשון המעטה), ובמיוחד הרווחה הנפשית, עם תופעות כגון חרדה, דכאון, וכעס. הפגיעה החמורה יותר נצפתה אצל חולים בעלי התקפי ורטיגו חמורים ותדירים יותר,ונראה שהשונות בשאר התסמינים פחות משפיעים על הבריאות נפשית.

בהזדמנות זו אני רוצה להביע אמפתיה לכל רעי ואחי למחלה הזאת - מי יכול להאשים אותנו בסטרס, מצברוח רע ,או אפילו בדיכאון? אחרי הכל אתם מסתובבים בעולם כאילו הרגע ירדתם מסירה, עם התקפים תכופים של בחילות וסחרחורות ופחד מתמיד מהתקף קרוב. אנחנו שואלים "מה? בערך 40 פעם ביום, והטינטון לבד יכול לגרום לאנשים להשתגע (טוב הוא אכן גרם לציירים מסויימים), כנראה יש לכם כדורי מרשם בכל תיק, באוטו ואפילו אצל ההורים. והחלק הכי גרוע? שלחברים, למשפחה, ובמיוחד לעמיתים לעבודה אתם נראים בסדר - אז למה להאמין שאתם סובלים? זה הכל אצלכם בראש, לא?

אז מה עושים? אין דרך אחת מוכחת ועובדת לתמיכה נפשית ורגשית, ולאנשים שונים יש דרכים שונות להתמודד עם המצב. נסו כמה מהטקטיקות הבאות:

1. קבוצת תמיכה - לדבר עם אנשים הסובלים גם הם מהמחלה מאד עוזר - בפייסבוק או בוואטסאפ
2. פעילות גופנית - מכל סוג ובכל עצימות. קומו! התחילו ללכת!
3. מדיטציה או יוגה - שתיהן הוכחו כדרכים מועילות להורדת מתחים
4. שינה - הקפידו על כמות השינה שמביאה אתכם להשכמה עירנית וטובה
5. כתבו יומן - זה עוזר. אנשים משוגעים אפילו התחילו בלוג בנושא

אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם צורחים על הכלב שפיזר את האוכל מסביב לקערה, עצרו. התנצלו בפניו, ואמרו לו שזה לא באשמתכם. זה מני.

או שפשוט תשלחו את הלינק לבני הזוג שלכם עם כמה מילות התנצלות.

 

חשיבות שתיית מים במחלת מנייר

 תחשבו על פוסט זה בתור תשדירי שירות שהיינו רואים בערוץ הראשון לפני 20 שנה - כן, הם חשובים, אבל ראיתי אותם 200 פעם והם כנראה לא ממש עובדים. ובכל זאת! כדאי לקרוא - כמה כלים שימושיים, כמה טיפים ועצות על איך לסגל הרגלים חדשים ומועילים (מוכחים!). ולשכלתנים מבינינו, הסברים שיתנו לכם מוטיבציה להתחיל לשנות את ההרגלים שלכם.

אבל נתחיל, כמו תמיד, בהתחלה (סקר המנייריסטים הגדול). אז למה חשוב לשתות מים? בעיקר בשביל ההרגשה:

ניתן לראות שבשלושה מתוך ארבעת התסמינים שששאלתי, שתיית מים משפרת את התסמינים אצל חולי המנייר שהשתתפו בסקר, אם כי לא השיפור לא מובהק לגבי הסחרחורת. גם בתחושת הערפל, היחס הוא הפוך אך לא מובהק. קחו בחשבון שאנשים שמעידים על עצמם שלא מקפידים על שתייה מרובה, עדיין יכול להיות שעושים זאת בכל מקרה. לכן בשביל ההרגשה ולשיפור התסמינים - שתו מים!

אבל למה בעצם? אם מנייר נגרם מהצטברות נוזלים, שתייה מרובה נשמעת כפעולה ההפוכה מהרצוי. זהו שלא, יש כמה סיבות שצריכת נוזלים רבים יכולה לעזור. בראש ובראשונה, לשמור על מאזן מלחים - שתייה מרובה תעזור לגוף להיפטר ממלחים עודפים, הגורמים לגוף לצבור נוזלים - כולל באוזן התיכונה. לכן שתייה ותעזור להפחית את תסמיני המנייר.

במחקר יפני (החברה האלה חולים על מחקרי מנייר), בוצעה השוואה בין 2 קבוצות של חולי מנייר למשך שנתיים. המחקר אמנם קטן אבל אורך הזמן מחזק את חשיבותו. הקבוצה הראשונה שתתה 35 מ"ל לקילוגרם משקל גוף ביום (2.5 ליטר ליום לאדם במשקל 70 ק"ג) ולא קיבלה טיפול תרופתי כלל). הקבוצה השניה קיבלה טיפול תרופתי סטנדרטי (משתנים) והקפידה על דיאטת המנייר המפורסמת (מלח, קפה, אלכוהול וכו').

הנבדקים בקבוצה הראשונה שיפרו באורך דרמטי את תסמיני הורטיגו ושיפרו את השמיעה במהלך ששת החודשים האחרונים של המחקר. גם נבדקי הקבוצה השניה שיפרו את תסמיני הורטיגו (לא באותה עוצמה) אבל שמיעתם נחלשה. יש במחקר עוד ירידה לפרטים אבל לא אלאה אותכם. 

אז איך שותים כל כך הרבה מים? בתור אחד שכבר שנים מנסה לעשות זאת ללא הצלחה (אבנים בכליות בגיל 45), אני מודע לקושי. שתיית מים "משעממת" אותי ולכן בשנה האחרונה עברתי לטקטיקה אחרת - חליטת תה מעלים בגינה - נענע, לימונית, לואיזה, מליסה, מה שבא - מגדל בגינה ומכין לי בבוקר קומקום של ליטר. בערב מול הטלוויזיה או המחשב עוד אחד כזה מביא אותי ביחד עם שתיה בארוחות כמעט לכמות הרצויה (החשבון שלי הוא 40 מ"ל כפול 90 ק"ג = 3.6 ליטר ביום).

שיטות אחרות שיכולות לעזור ועזרו לאחרים:

1. לכו עם בקבוק מים לכל מקום. השמינות של המים תגרום לכם לשתות יותר (וגם תצמצם שתייה אחרת לא רצויה).

2. שימו לעצמכם תזכורת - טלפון, אפליקציות, שעון - מה שעובד לכם. כל שעה כוס או שתיים.

3. שתו כוס או יותר לפני האוכל - קל לזכור, מפחית תאבון.

4. הוסיפו טעמים למים - מלפפון, לימון, נענע, מה שעובד. אנשים ישתו יותר מים בטעם מאשר רגילים.

5. בקבוק מים ליד המיטה - למתעוררים (אוקיי - מתעוררות) בלילה זוהי דרך טובה להוסיף נוזלים.

6. מזמינים קפה? מכינים לעצמכם במשרד? הזמינו או הוסיפו גם כוס מים. הרגל קטן שיכפיל את הכמות.

7. שימו לב לכמות הביקורים בשירותים - לא ביקרתם כבר שעה - שעתיים? שתו מים. 

8. אכלו פירות ירקות - חלקם מכילים 90%+ מים

9. תחרות - נגד עצמכם או חברים לעבודה. אין כמו תחרות בריאה לתמרץ אנשים. יומית, שבועית, וכו'. המפסיד משלם על ארוחת הצהריים, או הקפה.

אציין רק את המובן מאליו - לא לשתות נוזלים המכילים סוכר או מלחים (משקאות אנרגיה למיניהם) כי אז עשיתם בדיוק את הפעולה ההפוכה.

השפעות העישון על חולי מנייר

 אז מה הקשר בין עישון למנייר?

ספוילר: יכול להיות שבכלל קיבלת מנייר כי עישנת.

אז יצאתי לבדוק ומסתבר שהקשר הוא אדוק וסבוך, כלומר עישון משפיע לרעה על חולי מנייר ביותר מדרך אחת.

בשיטוט באתרים וקריאת מחקרים שונים מצאתי הרבה הערות כלליות בסגנון "עישון מצר את כלי הדם ומעלה את לחץ הדם ולכן מחמיר את תסמיני מנייר" או "טיפולי ורטיגו אינם יעילים אצל מעשנים" כיוון שלא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שכדאי להפסיק לעשן, אותי עניין דווקא לרדת לפרטים. דבר ראשון הסתכלתי על הנתונים שאספתי בשאלון קבוצת הפייסבוק:

בשאלון, שאלתי את המשיבים על הרגלי העישון שלהם כיום ובעבר. וחילקתי לזוגות. כחול ואדום מראים השוואה בעוצמת התסמינים בין כאלו שעישנו בעבר וכאלה שלא. הצבעים ירוק וכתום משווה בין התסמינים אצל משיבים שמעשנים כיום לבין אילו שאינם. ניתן לראות שעישון כמעט ואינו משפיע על תחושת הסחרחורת ועל התקפי הורטיגו, אבל תחושות המלאות באוזן, ובמיוחד הערפל בראש מושפעות מאד מעישון גם בעבר אך במיוחד למעשנים עכשוויים. 

שימו לב שלא רק על עוצמת הסימפטומים מנייר משפיע, אלא גם על ההסתברות להופעת המחלה. מחקר אמריקאי מצא שעישון יותר מ 30 שנות-קופסה (המקבילה לעישון קופסה ביום במשך 30 שנה או בערך 10,000 קופסאות - שזה לפחות רבע מליון ש"ח!) משויך למחלות וסטיבולריות שונות, כולל מנייר.

האם עישון גורם לטינטון? כנראה שכן. בערך 20 מחקרים נערכו בנושא, והמסקנה הייתה ברורה - עישון גורם להתחזקות בעוצמת הטינטון (כנראה ע"י הגברת לחץ הדם), ולכל הפחות הוא משויך להופעתו הראשונית של הטינטון (משויך= רואים יחס ישר בין מקרי טינטון ועישון אך לא ניתן לקבוע בודאות סיבה ותוצאה.

השפעות העישון על הגוף הן רבות והרסניות במקרה של מנייר, אבל החדשות הטובות הן שהפסקת עישון עוזרת ואפילו בטווח זמן המיידי. לחץ הדם יורד חזרה תוך 20 דקות מהסיגריה האחרונה מה שמשפר את עוצמת הטינטון. בתוך 8 שעות, רמות החמצן והפחמן החד-חמצני חוזרות לנורמה ובתוך 48 שעות קצוות העצבים ותאי השיער שבאוזן מתחילים להווצר מחדש.

נקודה אחרונה וחשובה - מחקר מעולה מבחינת האיכות שלו באוניברסיטת קולורדו מצא (כנראה) את הגורם המרכזי להתפרצות של מחלת מנייר - לטענתם, יש צורך בנטיה גנטית, המתבטאת כפגם בצורתה של האוזן הפנימית, ובנוסף, גורם סיכון למחלת כלי דם במח כגון מיגרנה, דום נשימה בשינה, טרשת או עישון. כלומר יש מצב שהעישון הוא בכלל אחד הגורמים למנייר!

אז אם עדיין לא השתכנעתם להפסיק - אולי הרצון להפטר מהערפל במח ולשמוע טוב יותר ישכנעו אתכם. 

סקירת מוצר - צינוריות להחלשת הטינטון Calmer

 תחילתו של פוסט זה בקבוצת הפייסבוק של מטונטני מנייר. איפשהו באמצע אוגוסט פורסמה שאלה על מעין פקקיות קטנות לאוזניים מבית Flare הנקראות Calmer. המכשיר מבטיח "להפחית את עיוות הצליל באוזניים ומרגיע את רעשי הסביבה בדרך משנה חיים" (תרגום חופשי שלי). ישנה גם הבטחה די ברורה אך לא מתחייבת לטפל בבעייות הטינטון וההיפראקוזיס.

מתוך האתר שלהם:

אז החלטתי להיפרד מ-90 שקלים ולבדוק את העניין.

ההזמנה בוצעה מהאתר ונשלחה מגרמניה. כעבור 45 ימים (!) הגיעה החבילה המיוחלת בדואר ועמה ההתרגשות לקראת חוויה משנת חיים. תכולת החבילה מוצגת לפניכם:

יש שק נשיאה קטן מרשת, מדבקות לשים על האוזניות ע"מ שתוכלו לפרסם את המוצר שלהם ע"ג האוזניות שלך (לא ברור למה  תרצו לעשות זאת), וחוברת הוראות הפעלה ולבישה. כיוון שבימים האחרונים לפני הניסוי פצחתי בדיאטה נטולת סוכר ופחמימות, מה ששיפר לי מאוד את כל התסמינים, אך גם השמיעה ורמת הטינטון התחזקו, בשמחה התחלתי את הניסוי.

 תוכלו להתרשם שהפקקיות (למעשה אלו מין צינוריות - להלן "האביזר") די קטנות והן נכנסות לאוזן די בקלות. אין כל כך אפשרות ללבוש את האביזר שלא כמו שצריך (למרות שאני הצלחתי לשים אותן הפוך בפעם הראשונה) וההרגשה הראשונית הינה די נוחה. גם כעבור 12 שעות, לא הרגשתי בכל אי נוחות בלבישת האביזר. אפילו שהלכתי לישון ביום מסוים שכחתי שהשארתי אותו באוזן. ניתן לומר בוודאות שאת הקטע הזה של המבחן הוא עובר בהצלחה מרובה.

מבחינת הנראות, ניתן לראות שהאביזר די נטמע באוזן אבל אינו בלתי נראה. הוא מגיע גם בשקוף אז אולי האפור יותר נראה.

 בני המשפחה שלי הבחינו בו כעבור פחות מ 30 דקות מרגע שהכנסתי לאוזן, ולכן אם חשובה לכם הנראות ושהאביזר יהיה דיסקרטי, לא בטוח שתשיגו את מטרתכם. במידה ויש לכן / לכם שיער יותר ארוך משלי, אולי המצב קצת שונה.

 

דרך פעולת האביזר היא על ידי מניעת תדרים מסוימים מלהיכנס לאוזן. יש הסבר מלא באתר ובחוברת אז לא אלאה אתכם בפרטים. ואכן ברגע שהכנסתי לאוזן, מרגישים תחושה מעט שונה. אין כל הפרעה לשמיעה בחיי היום יום ואם כבר אז הייתי אומר שאולי השמיעה השתפרה מעט (לפי כמות הפעמים שהייתי צריך להגיד "מה?").

מבחינת סטרס, אני בן אדם רגוע מטבעי ולא סובל מלחץ כלל, לכן קשה לי מאוד לציין שיפור בנושא זה. מה גם שאחרי כיומיים עברתי ללבוש את האביזר רק באוזן עם הטינטון (מנייר חד צדדי) ולכן לא אוכל לחוות דעה אמיתית. 

גם היפראקוזיס כמעט נעלם לחלוטין מאז הדיאטה החדשה ולכן לא  אחווה דעה.

לגבי הטינטון - אני קצת על הגדר, על פניו נראה שעוצמת הטינטון אכן השתפרה מעט אבל גם חוויתי ירידה באיכות השמיעה באותם ימים ואצלי הם הולכים יד ביד. אמשיך לעקוב ואעדכן בקרוב.

ציוני ביניים:

נוחות 9/10

נראות 5/10

יעילות 3/10

לרכישה:

https://www.flareaudio.com/products/calmer

חולי מנייר שימו לב - הגורם הסודי: סוכר!

 טוב אז כאן נכנס כאן הסיפור האישי שלי. אחרי 3-4 התקפים כבר הבנתי במה מדובר וקראתי קצת על איך מפסיקים את

התענוג הזה. קפה, ניקוטין, מלח, אלכוהול - לא ממש היה לי בעיה לחתוך אף אחד מהם אז עצרתי הכל. אז אחרי תקופה קצרה של שקט, ביקרתי במסעדה - כיוון שלא ממש הייתי רעב ולא רציתי להסתכן עם האוכל, אכלתי רק קינוח. נחשו מה? את כל הבוקר למחרת ביליתי במיטה עם ורטיגו מטורף… 

כך גיליתי את הגורם הפחות מדובר - סוכר!

למרות שמנייר חמקמק כמו צלופח, המחקרים האחרונים מראים שבערך ⅓ עד ½ מחולי המנייר סובלים מהמצב עקב בעיה אוטואימיונית כלומר כשל בתגובה החיסונית בה הגוף פועל נגד גורם זר (נגיף, רעלן, או מזון). הנוגדנים שנשלחים להדוף את ה"תוקף", פועלים גם כנגד התאים התמימים באוזן התיכונה. כיוון שמנייר אין מדובר בנגיף או ברעלן, אז הגיוני ששינוי בדיאטה  לאותם חולי מנייר יכול לעזור. בהסתכלות קצת יותר רחבה, ישנן מספר לא מבוטל של מחלות אוטואימוניות הנגרמות ממזון בדיאטה המערבית אבל לכולם (כמעט) 3 גורמים: גלוטן, סוכר ולקטוז.

סוכר מעובד הוא אחד המזונות היותר דלקתיים לגוף (כן ממש יוצר תגובה דלקתית בקיבה). תוסיפו לכך את העובדה שסוכר ממכר פי 8(!) מקוקאין ותבינו עם מי יש לנו עסק… סוכר מעובד גורם לעליות וירידות חדות ברמת הסוכר בדם ולתופעות שמזכירות התמכרות אמיתית. לפי "International Tinnitus Journal", רמת סוכר גבוהה בדם היא אחד הגורמים המרכזיים למחלת מנייר (ואני מוסיף שאין לכך הוכחה אמיתית). מה שכן ברור הוא שסוכר גורם לגוף להפריש את הורמון האינסולין והורמון זה ידוע כגורם הפוגע בשמיעה. 

לפי מחקרים (שלא הצלחתי לאמת) כנראה שלכחצי מחולי המנייר רמת אינסולין גבוהה, אבל שהעבירו את אותם חולים לדיאטה דלת פחמימות, הושגה שליטה מסוימת על ההתקפים. עוד סימן שיכול להעיד על קשר בין רמת הסוכר למנייר הוא הזמן ביום בו אתם חשים סחרחורות או התקפים. שעות בוקר מאוחרות, אחר הצהריים או אמצע הלילה הם שעות של נפילת סוכר בגוף - אם אתם סובלים מהתקפים בשעות אלו, שווה לנסות.

חשוב חשוב חשוב לציין שאנו ככל הנראה מדברים רק על חלק מחולי המנייר. אם חלק מהמצב המתואר למעלה מתאים לכם, שווה לנסות. אני הולך ברגע שאסיים לכתוב כאן :-)

המלצות לדיאטה דלת סוכרים (פחמימות)

* הורידו משמעותית פחמימות כגון פסטה, לחם, בורקסים וכו' ללא יותר מ ¼ מצריכת המזון בארוחה. אפילו אכילה של פרוסת לחם לבן אחת שלא בארוחה וללא תוספות מקפיצה את רמת הסוכר בדם. חייבים לחם? אכלו אותו בכריך עם הרבה ירקות וחלבונים טובים.

* הקפידו לאכול כל 4 שעות לערך. אי אכילה לזמן ארוך יותר תוריד את רמת הסוכר בדם ויכול לגרום לסחרחורות או התקפים

תחליפי סוכר

* החליפו טוסט או דגנים מעובדים בארוחת הבוקר עם ירקות וביצים

* מתחשק לכם חטיף? אכלו פירות או אגוזים ושקדים (בלי מלח)

* תחליפי סוכר מוספים (אספרטיים, סטיביה וכו') גרועים כמו סוכר בהקפצת רמת הסוכר בדם. הגוף כמעט לא מסוגל להבחין ביניהם.

* חייבים סוכר? קובית שוקולד מריר מתחת ללשון אמורה לעשות את העבודה

צריכת אלכוהול והקשר למנייר

אוקיי, אוקיי - סביר להניח שעם ההבחנה הראשונית של מחלת מנייר נתן לכם הרופא את רשימת האיסורים, הכוללת איפשהו די למעלה הוראה להימנע או לפחות להפחית משמעותית את צריכת האלכוהול. אז מה האמת מאחורי זה? אז די כרגיל במחלה הארורה הזאת התשובה היא - זה תלוי…

יש מכניקה די הגיונית שקושרת את האלכוהול לתופעות מנייר אבל אין ולו מחקר אחד המאושש או מכחיש את הקשר בין השניים (רופאים מתנדבים בקהל?). באופן אישי צריכת האלכוהול שלי הייתה כנראה גבוהה מהממוצע הישראלי - בכל זאת גדלתי בקיבוץ וגרתי שנים ארוכות בארה"ב שם כל סטייה מהנורמה היא סיבה לשתייה כזו או אחרת, וכשקיבלתי את מתנת המנייר הורדתי את הצריכה לאפס (כן, די מבאס). כנראה שלשתות במתינות, עד מנת משקה ביום, זה בסדר, אבל עוד לא הגעתי לשלב שאוכל לבדוק את זה בסביבה מבוקרת.
אז למה האלכוהול מוזכר כאחד מהארכי-אויבים של חולי המנייר? בעיקר עקב התסמינים שהוא מייצר אצל כלל האוכלוסייה. שתייה מופרזת מייצרת סביבה רעילה באוזן התיכונה. באזור זה גדלים תאי שיער האחראים לתרגם את הקולות לפולסים אלקטרונים הנשלחים בסופו של דבר למוח. אותם רעלנים המקושרים לאלכוהול פוגעים בתאי השיער הללו, אשר אינם יכולים להתחדש, ומכאן הדרך לאובדן שמיעה קבוע היא קצרה. נשמע מוכר? מאוד דומה למה שקורה לחולי מנייר, לכן סביר להניח שצריכת אלכוהול בעת המחלה תאיץ תהליכים אלו.
בנוסף, צריכת אלכוהול גורמת להפרעה במשטר הנוזלים באוזן מה שגורם לסחרחורות ואובדן שיווי משקל (כמו במצב של שכרות) ולכן סביר שאלכוהול יחמיר את התסמין הכל כך מאפיין את חולי מנייר. אם כל זה לא מספיק צריכה מופרזת של אלכוהול ידועה בתור גורם זמני לטינטון כיוון שאלכוהול מרחיב כלי דם באופן כללי, כולל את אלו של האוזן התיכונה שגורם לזרימת דם מואצת באזור. ונחשו מי סובל מטינטון? אנחנו!
אז כמו שכבר אמרתי, אין ולו ניסוי אחד שמצאתי (ותאמינו לי שהשקעתי שעות בעניין) שמראה שצריכת אלכוהול בקרב חולי מנייר מריעה (או מיטיבה) את המצב. אך ההגיון אומר שכנראה מוטב לנו לא לשתות, בכל מקרה כל מקרה לגופו ובוודאי שאסור להפריז.
אז לחיים!  
 

מחלת מנייר ודיאטה דלת נתרן (מלח)

דיאטה עתירת מלח היא ללא ספק בראש רשימת הגורמים להחמרת הסימפטומים של חולי מנייר. צריכת מלח מוגברת גורמת לגוף לשמר נוזלים ומפרה את איזון הנוזלים והמינרלים באוזן ולהרעת המצב כמעט אצל כל הסובלים מהמחלה.

מלח נמצא בכמויות גבוהות מאד בכל דיאטה בעולם המערבי וניתן לומר בבטחון שרובנו המכריע צורך הרבה יותר מלח ממה שצריך, לכן חשוב מאד להקפיד על המזונות שאנחנו אוכלים אבל גם על הכמויות. אכילה מרובה של מזונות, אף שהם מעוטי מלח, תביא אתכם בקלות מעל הסף המומלץ של בערך 4 גרם מלח או 3/4 כפית ליום.

למעשה הגורם בו אנו נלחמים הוא הנתרן- מינרל הנמצא במלח וגורם לכל הבעיות. גם אני די מתבאס לקרוא תוויות של מזון לפני שקונים, אבל העניין די קריטי, ובגדול כל מה שיש לו פחות מ-80 מיליגרם למנה זה בסדר. חפשו את כמויות נתרן (Sodium) על התווית ושימו לב שהרבה פעמים מחביאים אותו תחת שלל שמות אחרים: סודיום, מונוסודיום, MSG, אבקת אפיה, סודה לשתייה וכו'. התחלה טובה היא להיפתר מהמלחייה על השולחן ולא להוסיף מלח לאוכל. כמו שכבר הבנתם, יש לכם מספיק מלח בכל המזונות שאתם כם ככה צורכים.

אז בואו נעבור לפסים פרקטים. הנה כמה מהעצות שיכולות לחתוך את צריכת הנתרן שלכם לרמות נורמליות

המנעו ממזונות עתירי נתרן:

- כמעט כל המזונות המשומרים בקופסאות מתכת, אלא אם כן מצויין עליהם במפורש "ללא מלח". שימורים מכילים מלח רב ע"מ לשמר את הטעם והמראה של המזון

- כל הבשרים המעובדים - כולל כל סוגי הפסטרמות, נקניקים, נקניקיות, קציצות וקבבים מוכנים למיניהם

- כל סוגי החמוצים והמוחמצים כולל דגים וירקות.

- רוטב סויה, ווטצ'סטר ודומיהם

- חטיפים מלוחים לרבות צ'יפסים, ביסלים, במבות וכו'

- מאפים מלוחים קנויים (קפואים או טריים) כגון בורקסים, פיצות וכו' (הכינו לבד - יותר טעים יותר בריא)

- לחמים! המקור הפחות ידוע לכמויות עצומות של מלח. פרוסה אחת(!) של לחם מכילה כמעט 10% מהצריכה המומלצת של נתרן לחולי מנייר

בשלו ואכלו בבית:

- הרבה ירקות ופירות טריים או קפואים

- קנו בשרים טריים (לא קפואים) והכינו בעצמכם מיני קציצות, שיפודים וקבבים

- החליפו מלח בתבלינים אחרים - פלפל, שום ולימון הם הבחירות הטבעיות

- המנעו מתערובות תבלינים, מלח הוא המרכיב העיקרי בהן (בעיקר כי הוא זול), כולל אבקות מרק

- בסלטים, שמן חומץ ולימון מכסים בקלות על העדר מלח.

אם כבר יצאתם לאכול:

- העדיפו מנות על הגריל, מאודות, או מבושלות במים ע"פ מנות מטוגנות או מנות מבושלות ברוטב

בקשו מנות ללא מלח - מנסיוני הרבה מסעדות מסכימות

וככלל - נסו לפזר את צריכת המזון בצורה שווה ע"פ כל שעות היום. איזון וחוסר בזעזועים במשק המינרלים והנוזלים בגוף הוא מפתח לייצוב המערכת. בהצלחה!

מנייר וקפאין

 מחלת מנייר הינה מהמחלות המרתקות את רופאי אף, אוזן וגרון בעולם כולו (יש להם חיים אלו...). למרות שהמחלה מרתקת את תשומת ליבם של הרופאים כבר מעל למאה שנה ולמרות שנכתבו עליה אלפי מסמכים מדעיים, הגורמים, הפיזיולוגיה והטיפול במחלה עדיין לא ברורים לחלוטין. 

צריכת קפאין היא אחד מאותם נושאים שהוויכוח עליהם עדיין פתוח, כמו הויכוח שניטש עליו מחוץ להקשר של מנייר. כמעט כל רופא שתלכו אליו או כל אתר שתקראו, ימליץ לכם להמנע מקפאין. ההגיון מאחורי ההמלצה הזו הוא די ברור - ההנחה הרווחת ברפואת א.א.ג היא שקפאין (הן צריכה והן גמילה) משפיע על טנטון, תופעת הורטיגו והצטברות נוזלים באוזן אולם גם קשר זה עדיין לא הוכח מחקרית. כמו כן ההמלצה מבוססת על ההנחה שההפרעה במשק הנוזלים באוזן התיכונה היא גורם של המחלה, ולא סימפטום.
אולי הסם הנפוץ בעולם, קפאין מקושר להרבה תופעות חיוביות ושליליות, אך בהקשר של מחלת מנייר ידוע רק על מחקר יחיד שנעשה, וגם הוא אינו מקיף וחד משמעי דיו. הקשר בין קפאין והמערכת הוסטיבולרית גם הוא לא נחקר דיו. ארבעת המחקרים בנושא לא מצאו השפעה מדידה (כלומר - לא הוכח קשר).
אז אחרי שצללנו עמוק מדי למדע, מה המסקנה? כרגיל - תבדקו בעצמכם. כל אחד מגיב אחרת ואם אתם מאלו שלא יכולים בלי קפה, נסו לשתות (אבל בהדרגה). השתמשו בכלי המעקב שיצרתי כדי לצרוך קפה במשך שבוע שלם יום יום, ושבוע אחריו ללא. השאירו את כל שאר הגורמים קבועים לאורך השבועיים קבועים, ובדקו את עוצמת ותכיפות התסמינים. אם לא חשתם בהבדל, כנראה שאתם מברי המזל שיכולים לצרוך קפה.

עשרת הדיברות למנייריסטים

 

טוב, אז אחרי ששקעה ההבנה שאין תרופה אמיתית למנייר, ועברנו את שלבי הבאסה והדיכאון, נא להפשיל שרוולים! בהחלט יש די הרבה דברים לעשות על מנת לצמצם את התסמינים, ולחלקנו אפילו להעלים אותם לגמרי. זה ירגיש בהתחלה כאילו צריך לעבוד בזה, אבל יחסית להשקעה, זו העבודה עם התרומה הכי משמעותית לאיכות החיים שלכם, אפילו יותר מטיסה ליוון. :-)

זאת הרשימה הדי מלאה של דברים לעשות,  ובהמשך ארחיב בפוסטים נוספים על הנושאים שהם קצת יותר מורכבים. קחו בחשבון שהגוף של כל אחד הוא קצת אחרת וחלק מהדברים יעזרו יותר מאחרים (אני ממליץ להשתמש בטבלת המעקב שלי כדי לגלות מה משפיע יותר או פחות).  אז לפניכם - עשרת, או קצת יותר, הדיברות. 

1) הגבילו את כמות המלח: צריכת מלח (נתרן) מוגברת, גורמת להצטברות נוזלים בגוף בכלל ובאוזן בפרט.  נוזלי האוזן בתורם מחמירים את הסימפטומים של מחלת מנייר. צריכת הנתרן המומלצת ליום היא פחות מ 2 גרם (קצת פחות מכפית). רצוי גם לצרוך את הנתרן בכמויות קבועות ולאורך כל היום.

2) פזרו צריכת מזון ונוזלים על פני כל שעות היום: אחד הסודות הגלויים של מנייר הוא להימנע מזעזועים חיצוניים בעת צריכת נוזלים ומינרלים חשוב לנסות ולפזר את צריכת האוכל והמים לאורך כל היום, ובלי להגזים בכמות באף ארוחה.

3) המנעו מטבק ומוצריו: בנוסף לשלל הצרות הידועות שטבק גורם לנו,לסובלים מחלת מנייר יש בונוס :-). כיוון שניקוטין גורם להיצרות כלי דם, זרימת הדם לאוזן הפנימית נפגעת ואיזון הנוזלים והמינרלים מופר. המנעו מכל סוגי העישון.

4) הפחיתו משמעותית קפה: במקרה שלי היה מדובר בטרגדיה אמיתי (שתיתי מעל 8 כוסות ביום), אבל קפאין גורם להחמרה בטינטון אצל רוב האנשים. אם קצת ניסוי וטעיה תוכלו להבין את ההשפעה עליכם ולהבין אם עליכם לחדול לחלוטין או שתוכלו להגניב איזה קפה קטן בבוקר. וכן, גם תה ירוק, שחור ושאר הצבעים. אני הכנתי לי ערוגת צמחי תה וחולט לי 2-3 קומקומים ביום. מומלץ בחום :-).

5) אותו דבר לאלכוהול: בדקו מה עובד לכם ומה לא. חלק ממקורת המידע אומרים שחצי כוסית שתיה חריפה (לא בירה,  ולא יין) ביום יכולה לשפר חלק מהתסמינים. אישית, כל כמות אלכוהול הכי קטנה גורמת לי למחרת לתסמינים.

אלרגים? הקפדה יתרה: התקפי אלרגיה מוכוונים גם לאוזן הפנימית. כל התקף כזה יחמיר את הסימפטומים של מנייר. גם ההפך הוא נכון - הפחתה בסימפטומי אלרגיה תרגיע גם את תגובות מחלת מנייר

6) הפחיתו סוכר:  סוכרת בדומה למלח, גורם לתנודות חדות ברמת הנוזלים בגוף בכלל ובאוזן בפרט. המנעו ממזונות ומשקאות עתירי סוכר כמו מיצים ממותקים ומוגזים, חטיפים מתוקים, עוגות ושאר קינוחים. אל תתפתו לתחליפי סוכר! הם גרועים אפילו יותר בשמירה על מאזן הנוזלים בגוף ועלולים ליצור בעיות שקשה אף יותר להיפטר מהם. אישית אני יכול לקשר חצי מההתקפים שלי לצריכת סוכר.

7) ספורט!!!: אישית, זה אחד הדברים שהכי עוזרים לי. הכנסו לכושר ונצלו כל דקה פנויה לפעילות ספורטיבית - לא תאמינו כמה זה משפר את המצב. גם אם העבר הספורטיבי שלכם מסתכם בלעיסת מסטיק, קומו וצאו להליכה אפילו של 10-20 דקות. הקפידו להעלות עומסים וזמנים עד להשגת הרגשה טובה יותר. הספורט משפר את זרימת הדם - גורם חשוב שעוזר להורדת לחץ, כאבי שרירים. בהחלט מומלץ לבצע תרגילים התעמלות ייעודיים המוכוונים לשיפור זרימת הדם. 

8) הורידו לחץץץץץ: ברור שיש מחיר נפשי למחלת מנייר. במיוחד בשלבים הראשונים שעדיין לא מכירים את כל התופעות ועדיין קשה לנהל את התסמינים. ברור שגם חוסר הוודאות מעלה את רמת הלחץ, אבל זה סופר חשוב להוריד את המפלס,. זה לא הזמן להתעסק בעבודה מאד מלחיצה. נסו מדיטציה, תרגילי נשימה, תמיכה קבוצתית (פייסבוק או וואטסאפ בעברית) או אישית. לחץ מעלה משמעותית את רמת הסימפטומים, פוגע בכמות ואיכות השינה וגם מעמיד אתכם בסכנה למחלות רבות אחרות. חשוב מאד להתנהל נכון. 

9) עיסוי רקמות עמוק: עיסוים מוכווני צוואר ומתיחות הוכחו כמשפרים את עוצמת הטינטון. סוגים שונים של עיסוי משפרים את זרימת הדם  שבתורה משפרת אלמנטים רבים. נסו סוגים שונים של עסויים על מנת שתוכלו למצוא את הסוג הטוב עבורכם

10) תרפיה קולית ומוזיקלית: חולים רבים בטינטון מעידים על שיפור משמעותי בתופעות לאחר האזנה לקולות טבע מרגיעים כגון זרימת מים, קול גלי הים, גשם ורוח. כמו כן, טיפול בגלי קול משפר משמעותית סימפטומים רבים. עוד על כך בהמשך 

11) דיקור סיני: לא מנסיון אישי, אבל מחקרים המצביעים על שיפור משמעותי לסובלים מורטיגו כבר אחרי טיפולים ספורים בדיקור קיימים בשפע. כול ספציפית לחולי מנייר. חשוב לציין אין עדות לשיפור באיכות השמיעה כתוצאה מהדיקור. מי מכם שהתנסה ומוכן לספר, אנא צרו קשר

והכי חשוב להבין - אין פתרון קסם ואם תקפידו על כלל אחד בלבד מהרשימה, אין הבטחה לשיפור.