כבר כתבתי על המלח בפוסט קודם, אז למה אני חופר? אז הכל התחיל בעוד התקף סחרחורת. כמו שכבר אמרתי יותר מפעם אחת - אני אוהההההבבבב לאכול. אז אחרי עוד ארוחת שישי אצל אימא שלי, שבה לא הצלחתי להתאפק עם הכמויות, ידעתי, ואכן חטפתי סחרחורות מטורפות למחרת. 

בעודי משייט לאיתי בין החדרים בבית ומרגיש אדיוט, נזכרתי בחבר טוב שרגיש ללקטוז וכבר ראיתי אותו כמה פעמים לא מתאפק עם החלב בנסקפה וישר אחרי זה לוקח כדור שאמור להציל אותו מהסימפטומים. מה שגרם לי לחשוב - אולי אפשר להמציא כדור נוגד נתרן? אז החלטתי לראות אם יש שיטות לרמות את המערכת.

מחשבה ראשונה באה אלי משיעורי כימיה בכיתה י"א. אם נתרן הוא כל הבעיה, האם אפשר לייצר מלח שאינו על בסיס נתרן? הרי הנתרן שייך למשפחה שלמה של יסודות (מתכות אלקליות) אולי פשוט נחליף נתרן בסידן? מסתבר שזה לא רעיון טוב, סידן כלורי (להבדיל ממלח שהוא נתרן כלורי) גורם לכוויות בפה, צמא רב, הקאות, כאבי בטן, ושלל בעיות רפואיות אחרות. אוקיי - לא רעיון טוב.

מחשבה שנייה - מה לגבי אותו כדור פלא? מה מוציא נתרן (או מלח) מהגוף?

קראתי קצת על ההיסטוריה של גישות הרפואה אל הנתרן בגוף. במשך שנים האמונה הרווחת היתה שהגוף מנהל את כמויות הנתרן על ידי תחושת הצמא. אכלת הרבה מלח? אין בעיה - הגוף מרגיש צמא, ושתיה מגבירה את כמות השתן שדרכו מופרש הנתרן החוצה מהגוף. אז מסתבר שהדבר לא כ"כ פשוט - בניסוי מקיף שנערך על אסטרונאוטים כחלק מהכנתם למשימה לירח נתנו להם לאכול כמויות נתרן משתנות (היתה קבוצה שקיבלה 12,000 מ"ג ביום מה שהיה משכיב אותנו לחודשיים). לא אלאה יותר מדי בפרטים טכניים אבל מסתבר שהמנגנון יותר מורכב מזה. שתיית מים אמנם חשובה לניהול משק הנתרן אבל שתייה של 5 ליטר מים אחרי ארוחה מלאה בנתרן ממש לא תעזור, ואולי אפילו תשלח אתכם למיון עם הרעלת מים. אז מים לא…

מה לגבי הזעה? הרי מרתוניסטים שותים מלחים במים (תוך כדי הריצה) כדי להחזיר לגוף נתרן. אולי זו דרך טובה להפטר מנתרן?

אז מסתבר שזו דרך לא רעה אם אתם יכולים לעמוד במאמץ גבוה. שקלו את עצמכם לפני ואחרי המאמץ כדי לדעת כמה זיעה איבדתם - קצת משתנה בין אנשים אבל בגדול כל 100 גרם שווים 100 מ"ג נתרן. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל הכמות המומלצת לחולי מנייר הוא 1,500 מ"ג - אז 45 דקות מאמץ גופני אינטנסיבי ביום היא פתרון לא רע להוציא קצת נתרן, אבל די קשה.

רגע - אז אם לא ריצה, אולי סאונה? שוב - פתרון לא רע - ב15 דקות של סאונה תאבדו קצת פחות מחצי ליטר זיעה או 400 מ"ג של נתרן. אמנם מצריך גישה לחדר סאונה, שאינו ממש נפוץ בארצנו הקרירה, אבל אם חיפשתם רעיון לחדר הבא שתוסיפו בשיפוץ אז קיבלתם.

אבל מה עם כדור הפלא? טוב, אז למען האמת לא מצאתי כדור פלא, אבל מצאתי משהו לא רחוק בכלל. אשלגן.

אבל לפני זה אזהרה: לעולם אין לקחת תוספי מזון לפני התייעצות עם רופא, אנשים סובלים ממצבים שונים ולכן התאמה אישית היא הכרחית. כמו כן, לעולם איני ממליץ לקחת תוספי מזון. נקודה. הכוונה לצריכה של אשלגן דרך מזון בהנחה שאין רגישויות למרכיבים אחרים.

אז מה הסיפור עם אשלגן? 

אשלגן הוא סופר-חשוב לגוף ובעל תפקיד רבים, אבל לעניינינו אשלגן ונתרן אחראיים על ויסות כמות הנוזלים בגוף ולאשלגן יש יכולת להוציא החוצה את עודפי הנתרן (כדור הפלא!). כשרמות האשלגן יורדות הגוף מתחיל לאגור את הנתרן ויוצר תגובת שרשרת של עלייה בנוזלים, עלייה בלחץ דם, ולנו גורם למיימת באוזן שעושה את כל הבלגן. אז קדימה לאכול הרבה מזונות עשירים באשלגן. הנה כמה אפשרויות להגיע לכמות היומית המומלצת (4700 מ"ג):

1.  שעועית לימה (בובעס) - 900 גרם. נשמע הרבה אבל אפשר להכין אחלה חומוס ממנה. 

2. קייל - 1 ק"ג. כמו שנאמר, בהצלחה לכם.

3. אבוקדו - 5 יח

4. תרד - 1 ק"ג. די קשוח אבל אולי תזכו לכינוי פופאי בבית.

5. 1 ק"ג סלמון

6. 6 בננות - אוקיי סופסוף משהו קצת מעשי.

7. 7 סלקים גדולים - ולא להיבהל, זה לא דם בשתן

8. 12 עגבניות

9. 4 תפוחי אדמה גדולים בתנור (עם הקליפה)

כמו שהבנתם - לא קל עם האשלגן אבל שווה לעשות את המאמץ.

אז בפעם הבאה שאתם אוכלים הרבה מדי בארוחת שישי, ההמלצה שלי היא לקנח ב3-4 בננות, ומיד לצאת לריצה של חצי שעה אל הסאונה הקרובה למקום מגוריכם. בהצלחה.

השפעות העישון על חולי מנייר

 אז מה הקשר בין עישון למנייר?

ספוילר: יכול להיות שבכלל קיבלת מנייר כי עישנת.

אז יצאתי לבדוק ומסתבר שהקשר הוא אדוק וסבוך, כלומר עישון משפיע לרעה על חולי מנייר ביותר מדרך אחת.

בשיטוט באתרים וקריאת מחקרים שונים מצאתי הרבה הערות כלליות בסגנון "עישון מצר את כלי הדם ומעלה את לחץ הדם ולכן מחמיר את תסמיני מנייר" או "טיפולי ורטיגו אינם יעילים אצל מעשנים" כיוון שלא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שכדאי להפסיק לעשן, אותי עניין דווקא לרדת לפרטים. דבר ראשון הסתכלתי על הנתונים שאספתי בשאלון קבוצת הפייסבוק:

בשאלון, שאלתי את המשיבים על הרגלי העישון שלהם כיום ובעבר. וחילקתי לזוגות. כחול ואדום מראים השוואה בעוצמת התסמינים בין כאלו שעישנו בעבר וכאלה שלא. הצבעים ירוק וכתום משווה בין התסמינים אצל משיבים שמעשנים כיום לבין אילו שאינם. ניתן לראות שעישון כמעט ואינו משפיע על תחושת הסחרחורת ועל התקפי הורטיגו, אבל תחושות המלאות באוזן, ובמיוחד הערפל בראש מושפעות מאד מעישון גם בעבר אך במיוחד למעשנים עכשוויים. 

שימו לב שלא רק על עוצמת הסימפטומים מנייר משפיע, אלא גם על ההסתברות להופעת המחלה. מחקר אמריקאי מצא שעישון יותר מ 30 שנות-קופסה (המקבילה לעישון קופסה ביום במשך 30 שנה או בערך 10,000 קופסאות - שזה לפחות רבע מליון ש"ח!) משויך למחלות וסטיבולריות שונות, כולל מנייר.

האם עישון גורם לטינטון? כנראה שכן. בערך 20 מחקרים נערכו בנושא, והמסקנה הייתה ברורה - עישון גורם להתחזקות בעוצמת הטינטון (כנראה ע"י הגברת לחץ הדם), ולכל הפחות הוא משויך להופעתו הראשונית של הטינטון (משויך= רואים יחס ישר בין מקרי טינטון ועישון אך לא ניתן לקבוע בודאות סיבה ותוצאה.

השפעות העישון על הגוף הן רבות והרסניות במקרה של מנייר, אבל החדשות הטובות הן שהפסקת עישון עוזרת ואפילו בטווח זמן המיידי. לחץ הדם יורד חזרה תוך 20 דקות מהסיגריה האחרונה מה שמשפר את עוצמת הטינטון. בתוך 8 שעות, רמות החמצן והפחמן החד-חמצני חוזרות לנורמה ובתוך 48 שעות קצוות העצבים ותאי השיער שבאוזן מתחילים להווצר מחדש.

נקודה אחרונה וחשובה - מחקר מעולה מבחינת האיכות שלו באוניברסיטת קולורדו מצא (כנראה) את הגורם המרכזי להתפרצות של מחלת מנייר - לטענתם, יש צורך בנטיה גנטית, המתבטאת כפגם בצורתה של האוזן הפנימית, ובנוסף, גורם סיכון למחלת כלי דם במח כגון מיגרנה, דום נשימה בשינה, טרשת או עישון. כלומר יש מצב שהעישון הוא בכלל אחד הגורמים למנייר!

אז אם עדיין לא השתכנעתם להפסיק - אולי הרצון להפטר מהערפל במח ולשמוע טוב יותר ישכנעו אתכם. 

מנייר - הגורם האוטואימוני

 אז נתחיל בכמה עובדות.

עובדה - אין תשובה ברורה, ידועה ומוחלטת מה גורם למחלת מנייר.

עובדה - כל טיפולי הדיאטה למיניהן (מלח, קפה, אלכוהול וכו') - נועדו להביא לשיפור בתסמינים ולא לרפא את המחלה.

עובדה - כיוון שהאבחון של מנייר נעשה לפי התסמינים ולא לפי ממצאים פתולוגים, מאד הגיוני שיש יותר מגורם אחד למחלת מנייר, שהיא בעקרון פגיעה במערכת הוסטבולרית (שיווי משקל). כנראה שיש כאן כמה מחלות, אבל לאף אחד באמת אין תמריץ להתחיל להבחין ביניהן. המאפיין את כולן הוא מיימת (הצטברות נוזלים) באוזן.

עובדה -שילוב של שלוש העובדות למעלה משאיר את חולי מנייר מסוחררים, מתוסכלים והאמת, די בודדים במערכה.

המסקנה שלי מעובדות אלו שרק התייחסות ישירה לגורמי המחלה יכולה להביא לשיפור משמעותי במצב.

זאת הייתה נקודת ההתחלה שלי והיה לי ברור שממש אין לי כוונה לחכות שיהיו מספיק חולי מנייר על מנת שנתחיל להצדיק כלכלית קצת יותר מחקרים, או לחכות ל-20 דקות של חסד מרופא פעם בשלושה חודשים במקרה הטוב. אז יצאתי לשיטוט באינטרנט (וגם הרמתי כמה טלפונים ע"מ לאשש חשדות) כדי לבנות רשימה של כל הגורמים הידועים של מנייר ולהתחיל למפות אותם לסוגי טיפול פוטנציאלים.

הגורמים (רשימה חלקית?):

1. חבלה / טראומה - פגיעה חיצונית בראש כתוצאה ממכה, תאונה וכיו"ב יכולה לגרום לנזק במערכת שיווי המשקל, ירידה בשמיעה וטינטון. 

2. זיהום נגיפי - יש עדויות, אם כי מסתמכות על התאמה ולא על סיבה ותוצאה, לקשר בין מספר נגיפים למחלת מנייר (ביניהם ההרפס הידוע לשמצה), כאשר המכניקה של הפגיעה התבצעת על ידי כל נגיף היא מעט שונה.

3. מחלות אוטואימוניות - מחלות בהן מערכת החיסון שלנו תוקפת אזורים שונים בגוף , ובהם גם האוזן הפנימית. ע"פ הערכות שונות, מחלות אלו גורמת לכ6% עד 50% ממקרי המנייר, 

4. גורמים פסיכולוגיים - גורם זה אינו מוכח, אך ודאי שגורמים פסיכולוגיים מרעים משמעותית את התסמינים השונים ובמיוחד ורטיגו. לא מן הנמנע שלחץ גם מהווה את הגורם הראשוני למחלה.

 שווה לציין עוד שני מצבים שכנראה תורמים ברמה כזאת או אחרת לתסמיני המחלה אך כנראה שאינם גורמים - אלרגיות ומיגרנה.

הטיפולים - בהתאם לסוג הפגיעה, יש להתאים את הטיפול המתאים:

1. במקרה של חבלה, התערבות חיצונית היא כנראה הפיתרון לבעיה אך לא תמיד אפשרית. ניתוחים שונים לטיפול במחלת מנייר קיימים כבר קרוב למאה שנים אך יעילותם לא גבוהה בדרך כלל (ויסלחו לי ליאור אשכנזי ויוצרי הסדרה "המנצח") .

2. במקרה של זיהום נגיפי, טיפול תרופתי הינו יחסית יעיל. כ-90%  מחולי מנייר הסובלים ממנייר ממקור נגיפי, יגיבו לטיפול אנטי-ויראלי ספציפי. מספר זה אינו מפתיע כי כבר ממחקרים קודמים נמצא שכ 10% מנגיפים שונים, כולל ההרפס, יפתחו עמידות לתרופות אנטוי ויראליות. קוקטייל של תרופות אלו עשוי לפתור את הבעיה.

3. חולים ממקור אוטואימוני יגיבו ברך כלל טוב לטיפול בסטרואידים, כמו הכחדה של המקור לתגובה האוטואימונית, במקרה שהמקור הוא חיצוני. טיפול מוקדם בחולים אלו עשוי אפילו להעלים את התסמינים הכי עקשניים כגון טינטון ואובדן שמיעה.

4. לא ממש משנה אם לחץ (סטרס) היווה את המקור הראשוני או המשני למחלה, מה שודאי הוא שחייבים להוריד את מפלס הלחץ על מנת להביא לסוג של פיתרון. טיפול תרופתי או פסיכולוגי מאד יכול לעזור במקרה זה.

במקרים מסוימים, תצטרכו לשלב בין שנים או יותר סוגי טיפול על מנת לשפר את התסמינים.

אז אחרי שבניתי את הרשימה הזאת היה לי די ברור שסטרס הוא לא הגורם אצלי, וכמובן לא חבלה, מה שהותיר אותי עם גורמים ויראלים או אוטואימונים. כיוון שבגורמים הויראלים אני תלוי ברופאים וזמינותם הנמוכה, החלטתי לבדוק את הגורמים האוטואימונים, ובפרט מזונות הידועים כמחמירים תסמינים של מחלות אוטואימוניות. אבל איזה??? החלטתי לבדוק את החשודים המידיים. יש מספר לא מבוטל של מזונות הגורמים למחלות אוטואימוניות ודלקות קיבה וביניהם: גלוטן, תירס, ביצים, ירקות סולנום (חציל, עגבניה, תפו"א), אגוזים, סוכר, קינואה ולקטוז (רשימה חלקית). 

החלטתי להתחיל עם חלב ומוצריו (בלי שום סיבה אמיתית). כיוון שהמנעות אמורה לשפר תסמינים תוך ימים בודדים, כאשר המשיכו במשך שבועיים הסחרחורות ואחרי עוד התקף ורטיגו בראש השנה, פסלתי והמשכתי הלאה. החלטתי גם להגביר את הקצב לשני מזונות בכל פעם אז עברתי להמנעות מוחלטת מסוכר וגלוטן. שנה חדשה, התחלות חדשות. 

במאמר מוסגר אומר שזאת הדיאטה שהכי חששתי ממנה - לחם הוא המזון האהוב עלי בעולם. אם יכריחו אותי לבחור במאכל אחד אותו אוכל עד סוף ימי, זה ללא ספק יהיה לחם - ואני גם אופה חובב. סוכר אמנם הפחתתי לאחרונה, אבל החלטתי להפסיק לגמרי.

השיפור היה די מדהים - בתוך יומיים הפסיקו לי הסחרחורות כמעט לגמרי ובתוך שבוע לחלוטין. הערפל במח נעלם ואיתו הרגשתי שיפור ניכר ביכולות הקוגנטיביות כמו היכולת לעשות חשבון בראש, מילים לא נתקעו לי וכו'. כעבור שלושה שבועות השמיעה והראיה השתפרו, והטינטון נחלש משמעותית. התקף ורטיגו לא נראה באופק וכבונוס הורדתי 6 ק"ג במשקל בתוך כחודש. בקיצור, הרגשה גופנית שלא הרגשתי כבר כמעט שנתיים. אני סופר כבר כמעט חודש וחצי של תסמינים מופחתים.

אם המצב ימשיך כך שלושה חודשים (מחזיק אצבעות שכל הדבר הזה אינו מקרי), אני מתכנן לבדוק מה מבין גלוטן וסוכר משפיע יותר, אז חכו לעידכונים.

ברור לי לחלוטין שזו לא פתרון פלא ולא מתאים לכל אחד אבל שווה לנסות ולהעלים חלק מהמזונות המוזכרים כאן ולראות מה קורה. אם עזרתי ולו לחולה נוסף בפוסט זה, כבר היה שווה :-) 

והרי התחזית

 או מבוא לקריאת מפות סינופטיות

טוב אז סיפורו של פוסט זה מתחיל בהערה שקראתי בקבוצת הווטסאפ של של חולי מנייר. היו אלו ימים של סוף הקיץ, בעיצומו של עוד גל חום (הנקרא בישראל יולי-אוגוסט) ואנשים החלו להתלונן על עליה בסחרחורות ובהתקפים.  מגיבה 238 כתבה משהו בסגנון "טוב אין מה לעשות, זאת העונה". בתור מנייריסט חצי מנוסה, שרגיל שמנסים להרבה מאד אינפורמציה לא מדויקת החלטתי להתעלם לחלוטין והמשכתי בדרכי. שמצאתי את עצמי במפגש קרוב עם הדלי כמה ימים אח"כ החלטתי לבדוק לעומק.

טוב אז האמת שלא מצאתי המון מחקרים אבל אחד די איכותי דווקא כן. מדובר במחקר אורך שנעשה בבריטניה ועקב במשך כשנה אחרי מאות מאובחנים של מחלת מנייר. במחקר ביקשו מהמשיבים לדרג את רמת הסימפטומים שלהם והצליבו אותו עם נתוני מזג האוויר ע"פ מיקום הטלפון שלהם. נאספו די הרבה מדדים מטאורולוגיים כגון רוח, לחות, טמפרטורה, לחץ ברומטרי ועוד.

התוצאות בקצרה הן שנראה שיש השפעה למזג האויר על מגוון הסימפטומים של מנייר. הממצאים מתחלקים בין מעניינים למצחיקים או מייאשים, תלוי במצב הרוח שלכם באותו יום. אני לא מביא כאן את כל התוצאות, כיוון שיש פה התפלפלויות ודקויות שמי שרוצה בהחלט יכול לקרוא במאמר, אבל הנה התוצאות המעניינות (וגם קצת מהמוזרות):

1. לחות יחסית של מעל 90% מעלה את הסבירות לתחושת מלאות באוזן ולהתקפים.

2. בימים של ראות טובה, ניכר שיפור ברמת השמיעה ותחושת המלאות באוזן(!)

3. טמפרטורה גבוהה מורידה את רמת הטינטון

4. ירידה בלחץ הברומטרי מעלה את הסיכון להתקף, טנטון ומלאות באוזן

אז מה המסקנות?

דבר ראשון זכרו שזה ניתוח סטטסטי ולא אינדבידואלי. חלק מהחולים סובלים יותר ממזג האויר וחלקנו לא רגישים כלל.

בפעם הבאה שתשמעו חולה מנייר מתלונן על מזג האויר, תנו לו חיבוק, הוא צודק! בקיץ שולט באזורנו האפיק הפרסי (כן עוד פעם אשמת האיראנים ;-) והתוצאה היא שברוב ימות הקיץ, הלחץ הברומטרי הוא נמוך ולכן בקיץ צפו ליותר התקפים ומלאות באוזן. אם אתם ממש חוששים, מצאתי באמזון מד לחץ ברומטרי…

כמו כן מעבר (בנסיעה) בין אזורים בארץ יכול להשפיע הן על הלחץ הברומטרי והן על הלחות, ולכן יכול להשפיע על ההרגשה, כשההשפעה הכי משמעותית היא כאשר אתם יורדים בלחץ הברומטרי, או מטפסים בגובה.

רק זכרו שאין הרבה מה לעשות אם המידע הזה, חוץ מלברוח למדינות אחרות לכל עונת הקיץ אז רק היו מודעים.

חולי מנייר שימו לב - הגורם הסודי: סוכר!

 טוב אז כאן נכנס כאן הסיפור האישי שלי. אחרי 3-4 התקפים כבר הבנתי במה מדובר וקראתי קצת על איך מפסיקים את

התענוג הזה. קפה, ניקוטין, מלח, אלכוהול - לא ממש היה לי בעיה לחתוך אף אחד מהם אז עצרתי הכל. אז אחרי תקופה קצרה של שקט, ביקרתי במסעדה - כיוון שלא ממש הייתי רעב ולא רציתי להסתכן עם האוכל, אכלתי רק קינוח. נחשו מה? את כל הבוקר למחרת ביליתי במיטה עם ורטיגו מטורף… 

כך גיליתי את הגורם הפחות מדובר - סוכר!

למרות שמנייר חמקמק כמו צלופח, המחקרים האחרונים מראים שבערך ⅓ עד ½ מחולי המנייר סובלים מהמצב עקב בעיה אוטואימיונית כלומר כשל בתגובה החיסונית בה הגוף פועל נגד גורם זר (נגיף, רעלן, או מזון). הנוגדנים שנשלחים להדוף את ה"תוקף", פועלים גם כנגד התאים התמימים באוזן התיכונה. כיוון שמנייר אין מדובר בנגיף או ברעלן, אז הגיוני ששינוי בדיאטה  לאותם חולי מנייר יכול לעזור. בהסתכלות קצת יותר רחבה, ישנן מספר לא מבוטל של מחלות אוטואימוניות הנגרמות ממזון בדיאטה המערבית אבל לכולם (כמעט) 3 גורמים: גלוטן, סוכר ולקטוז.

סוכר מעובד הוא אחד המזונות היותר דלקתיים לגוף (כן ממש יוצר תגובה דלקתית בקיבה). תוסיפו לכך את העובדה שסוכר ממכר פי 8(!) מקוקאין ותבינו עם מי יש לנו עסק… סוכר מעובד גורם לעליות וירידות חדות ברמת הסוכר בדם ולתופעות שמזכירות התמכרות אמיתית. לפי "International Tinnitus Journal", רמת סוכר גבוהה בדם היא אחד הגורמים המרכזיים למחלת מנייר (ואני מוסיף שאין לכך הוכחה אמיתית). מה שכן ברור הוא שסוכר גורם לגוף להפריש את הורמון האינסולין והורמון זה ידוע כגורם הפוגע בשמיעה. 

לפי מחקרים (שלא הצלחתי לאמת) כנראה שלכחצי מחולי המנייר רמת אינסולין גבוהה, אבל שהעבירו את אותם חולים לדיאטה דלת פחמימות, הושגה שליטה מסוימת על ההתקפים. עוד סימן שיכול להעיד על קשר בין רמת הסוכר למנייר הוא הזמן ביום בו אתם חשים סחרחורות או התקפים. שעות בוקר מאוחרות, אחר הצהריים או אמצע הלילה הם שעות של נפילת סוכר בגוף - אם אתם סובלים מהתקפים בשעות אלו, שווה לנסות.

חשוב חשוב חשוב לציין שאנו ככל הנראה מדברים רק על חלק מחולי המנייר. אם חלק מהמצב המתואר למעלה מתאים לכם, שווה לנסות. אני הולך ברגע שאסיים לכתוב כאן :-)

המלצות לדיאטה דלת סוכרים (פחמימות)

* הורידו משמעותית פחמימות כגון פסטה, לחם, בורקסים וכו' ללא יותר מ ¼ מצריכת המזון בארוחה. אפילו אכילה של פרוסת לחם לבן אחת שלא בארוחה וללא תוספות מקפיצה את רמת הסוכר בדם. חייבים לחם? אכלו אותו בכריך עם הרבה ירקות וחלבונים טובים.

* הקפידו לאכול כל 4 שעות לערך. אי אכילה לזמן ארוך יותר תוריד את רמת הסוכר בדם ויכול לגרום לסחרחורות או התקפים

תחליפי סוכר

* החליפו טוסט או דגנים מעובדים בארוחת הבוקר עם ירקות וביצים

* מתחשק לכם חטיף? אכלו פירות או אגוזים ושקדים (בלי מלח)

* תחליפי סוכר מוספים (אספרטיים, סטיביה וכו') גרועים כמו סוכר בהקפצת רמת הסוכר בדם. הגוף כמעט לא מסוגל להבחין ביניהם.

* חייבים סוכר? קובית שוקולד מריר מתחת ללשון אמורה לעשות את העבודה

צריכת אלכוהול והקשר למנייר

אוקיי, אוקיי - סביר להניח שעם ההבחנה הראשונית של מחלת מנייר נתן לכם הרופא את רשימת האיסורים, הכוללת איפשהו די למעלה הוראה להימנע או לפחות להפחית משמעותית את צריכת האלכוהול. אז מה האמת מאחורי זה? אז די כרגיל במחלה הארורה הזאת התשובה היא - זה תלוי…

יש מכניקה די הגיונית שקושרת את האלכוהול לתופעות מנייר אבל אין ולו מחקר אחד המאושש או מכחיש את הקשר בין השניים (רופאים מתנדבים בקהל?). באופן אישי צריכת האלכוהול שלי הייתה כנראה גבוהה מהממוצע הישראלי - בכל זאת גדלתי בקיבוץ וגרתי שנים ארוכות בארה"ב שם כל סטייה מהנורמה היא סיבה לשתייה כזו או אחרת, וכשקיבלתי את מתנת המנייר הורדתי את הצריכה לאפס (כן, די מבאס). כנראה שלשתות במתינות, עד מנת משקה ביום, זה בסדר, אבל עוד לא הגעתי לשלב שאוכל לבדוק את זה בסביבה מבוקרת.
אז למה האלכוהול מוזכר כאחד מהארכי-אויבים של חולי המנייר? בעיקר עקב התסמינים שהוא מייצר אצל כלל האוכלוסייה. שתייה מופרזת מייצרת סביבה רעילה באוזן התיכונה. באזור זה גדלים תאי שיער האחראים לתרגם את הקולות לפולסים אלקטרונים הנשלחים בסופו של דבר למוח. אותם רעלנים המקושרים לאלכוהול פוגעים בתאי השיער הללו, אשר אינם יכולים להתחדש, ומכאן הדרך לאובדן שמיעה קבוע היא קצרה. נשמע מוכר? מאוד דומה למה שקורה לחולי מנייר, לכן סביר להניח שצריכת אלכוהול בעת המחלה תאיץ תהליכים אלו.
בנוסף, צריכת אלכוהול גורמת להפרעה במשטר הנוזלים באוזן מה שגורם לסחרחורות ואובדן שיווי משקל (כמו במצב של שכרות) ולכן סביר שאלכוהול יחמיר את התסמין הכל כך מאפיין את חולי מנייר. אם כל זה לא מספיק צריכה מופרזת של אלכוהול ידועה בתור גורם זמני לטינטון כיוון שאלכוהול מרחיב כלי דם באופן כללי, כולל את אלו של האוזן התיכונה שגורם לזרימת דם מואצת באזור. ונחשו מי סובל מטינטון? אנחנו!
אז כמו שכבר אמרתי, אין ולו ניסוי אחד שמצאתי (ותאמינו לי שהשקעתי שעות בעניין) שמראה שצריכת אלכוהול בקרב חולי מנייר מריעה (או מיטיבה) את המצב. אך ההגיון אומר שכנראה מוטב לנו לא לשתות, בכל מקרה כל מקרה לגופו ובוודאי שאסור להפריז.
אז לחיים!  
 

מחלת מנייר ודיאטה דלת נתרן (מלח)

דיאטה עתירת מלח היא ללא ספק בראש רשימת הגורמים להחמרת הסימפטומים של חולי מנייר. צריכת מלח מוגברת גורמת לגוף לשמר נוזלים ומפרה את איזון הנוזלים והמינרלים באוזן ולהרעת המצב כמעט אצל כל הסובלים מהמחלה.

מלח נמצא בכמויות גבוהות מאד בכל דיאטה בעולם המערבי וניתן לומר בבטחון שרובנו המכריע צורך הרבה יותר מלח ממה שצריך, לכן חשוב מאד להקפיד על המזונות שאנחנו אוכלים אבל גם על הכמויות. אכילה מרובה של מזונות, אף שהם מעוטי מלח, תביא אתכם בקלות מעל הסף המומלץ של בערך 4 גרם מלח או 3/4 כפית ליום.

למעשה הגורם בו אנו נלחמים הוא הנתרן- מינרל הנמצא במלח וגורם לכל הבעיות. גם אני די מתבאס לקרוא תוויות של מזון לפני שקונים, אבל העניין די קריטי, ובגדול כל מה שיש לו פחות מ-80 מיליגרם למנה זה בסדר. חפשו את כמויות נתרן (Sodium) על התווית ושימו לב שהרבה פעמים מחביאים אותו תחת שלל שמות אחרים: סודיום, מונוסודיום, MSG, אבקת אפיה, סודה לשתייה וכו'. התחלה טובה היא להיפתר מהמלחייה על השולחן ולא להוסיף מלח לאוכל. כמו שכבר הבנתם, יש לכם מספיק מלח בכל המזונות שאתם כם ככה צורכים.

אז בואו נעבור לפסים פרקטים. הנה כמה מהעצות שיכולות לחתוך את צריכת הנתרן שלכם לרמות נורמליות

המנעו ממזונות עתירי נתרן:

- כמעט כל המזונות המשומרים בקופסאות מתכת, אלא אם כן מצויין עליהם במפורש "ללא מלח". שימורים מכילים מלח רב ע"מ לשמר את הטעם והמראה של המזון

- כל הבשרים המעובדים - כולל כל סוגי הפסטרמות, נקניקים, נקניקיות, קציצות וקבבים מוכנים למיניהם

- כל סוגי החמוצים והמוחמצים כולל דגים וירקות.

- רוטב סויה, ווטצ'סטר ודומיהם

- חטיפים מלוחים לרבות צ'יפסים, ביסלים, במבות וכו'

- מאפים מלוחים קנויים (קפואים או טריים) כגון בורקסים, פיצות וכו' (הכינו לבד - יותר טעים יותר בריא)

- לחמים! המקור הפחות ידוע לכמויות עצומות של מלח. פרוסה אחת(!) של לחם מכילה כמעט 10% מהצריכה המומלצת של נתרן לחולי מנייר

בשלו ואכלו בבית:

- הרבה ירקות ופירות טריים או קפואים

- קנו בשרים טריים (לא קפואים) והכינו בעצמכם מיני קציצות, שיפודים וקבבים

- החליפו מלח בתבלינים אחרים - פלפל, שום ולימון הם הבחירות הטבעיות

- המנעו מתערובות תבלינים, מלח הוא המרכיב העיקרי בהן (בעיקר כי הוא זול), כולל אבקות מרק

- בסלטים, שמן חומץ ולימון מכסים בקלות על העדר מלח.

אם כבר יצאתם לאכול:

- העדיפו מנות על הגריל, מאודות, או מבושלות במים ע"פ מנות מטוגנות או מנות מבושלות ברוטב

בקשו מנות ללא מלח - מנסיוני הרבה מסעדות מסכימות

וככלל - נסו לפזר את צריכת המזון בצורה שווה ע"פ כל שעות היום. איזון וחוסר בזעזועים במשק המינרלים והנוזלים בגוף הוא מפתח לייצוב המערכת. בהצלחה!

מנייר וקפאין

 מחלת מנייר הינה מהמחלות המרתקות את רופאי אף, אוזן וגרון בעולם כולו (יש להם חיים אלו...). למרות שהמחלה מרתקת את תשומת ליבם של הרופאים כבר מעל למאה שנה ולמרות שנכתבו עליה אלפי מסמכים מדעיים, הגורמים, הפיזיולוגיה והטיפול במחלה עדיין לא ברורים לחלוטין. 

צריכת קפאין היא אחד מאותם נושאים שהוויכוח עליהם עדיין פתוח, כמו הויכוח שניטש עליו מחוץ להקשר של מנייר. כמעט כל רופא שתלכו אליו או כל אתר שתקראו, ימליץ לכם להמנע מקפאין. ההגיון מאחורי ההמלצה הזו הוא די ברור - ההנחה הרווחת ברפואת א.א.ג היא שקפאין (הן צריכה והן גמילה) משפיע על טנטון, תופעת הורטיגו והצטברות נוזלים באוזן אולם גם קשר זה עדיין לא הוכח מחקרית. כמו כן ההמלצה מבוססת על ההנחה שההפרעה במשק הנוזלים באוזן התיכונה היא גורם של המחלה, ולא סימפטום.
אולי הסם הנפוץ בעולם, קפאין מקושר להרבה תופעות חיוביות ושליליות, אך בהקשר של מחלת מנייר ידוע רק על מחקר יחיד שנעשה, וגם הוא אינו מקיף וחד משמעי דיו. הקשר בין קפאין והמערכת הוסטיבולרית גם הוא לא נחקר דיו. ארבעת המחקרים בנושא לא מצאו השפעה מדידה (כלומר - לא הוכח קשר).
אז אחרי שצללנו עמוק מדי למדע, מה המסקנה? כרגיל - תבדקו בעצמכם. כל אחד מגיב אחרת ואם אתם מאלו שלא יכולים בלי קפה, נסו לשתות (אבל בהדרגה). השתמשו בכלי המעקב שיצרתי כדי לצרוך קפה במשך שבוע שלם יום יום, ושבוע אחריו ללא. השאירו את כל שאר הגורמים קבועים לאורך השבועיים קבועים, ובדקו את עוצמת ותכיפות התסמינים. אם לא חשתם בהבדל, כנראה שאתם מברי המזל שיכולים לצרוך קפה.

עשרת הדיברות למנייריסטים

 

טוב, אז אחרי ששקעה ההבנה שאין תרופה אמיתית למנייר, ועברנו את שלבי הבאסה והדיכאון, נא להפשיל שרוולים! בהחלט יש די הרבה דברים לעשות על מנת לצמצם את התסמינים, ולחלקנו אפילו להעלים אותם לגמרי. זה ירגיש בהתחלה כאילו צריך לעבוד בזה, אבל יחסית להשקעה, זו העבודה עם התרומה הכי משמעותית לאיכות החיים שלכם, אפילו יותר מטיסה ליוון. :-)

זאת הרשימה הדי מלאה של דברים לעשות,  ובהמשך ארחיב בפוסטים נוספים על הנושאים שהם קצת יותר מורכבים. קחו בחשבון שהגוף של כל אחד הוא קצת אחרת וחלק מהדברים יעזרו יותר מאחרים (אני ממליץ להשתמש בטבלת המעקב שלי כדי לגלות מה משפיע יותר או פחות).  אז לפניכם - עשרת, או קצת יותר, הדיברות. 

1) הגבילו את כמות המלח: צריכת מלח (נתרן) מוגברת, גורמת להצטברות נוזלים בגוף בכלל ובאוזן בפרט.  נוזלי האוזן בתורם מחמירים את הסימפטומים של מחלת מנייר. צריכת הנתרן המומלצת ליום היא פחות מ 2 גרם (קצת פחות מכפית). רצוי גם לצרוך את הנתרן בכמויות קבועות ולאורך כל היום.

2) פזרו צריכת מזון ונוזלים על פני כל שעות היום: אחד הסודות הגלויים של מנייר הוא להימנע מזעזועים חיצוניים בעת צריכת נוזלים ומינרלים חשוב לנסות ולפזר את צריכת האוכל והמים לאורך כל היום, ובלי להגזים בכמות באף ארוחה.

3) המנעו מטבק ומוצריו: בנוסף לשלל הצרות הידועות שטבק גורם לנו,לסובלים מחלת מנייר יש בונוס :-). כיוון שניקוטין גורם להיצרות כלי דם, זרימת הדם לאוזן הפנימית נפגעת ואיזון הנוזלים והמינרלים מופר. המנעו מכל סוגי העישון.

4) הפחיתו משמעותית קפה: במקרה שלי היה מדובר בטרגדיה אמיתי (שתיתי מעל 8 כוסות ביום), אבל קפאין גורם להחמרה בטינטון אצל רוב האנשים. אם קצת ניסוי וטעיה תוכלו להבין את ההשפעה עליכם ולהבין אם עליכם לחדול לחלוטין או שתוכלו להגניב איזה קפה קטן בבוקר. וכן, גם תה ירוק, שחור ושאר הצבעים. אני הכנתי לי ערוגת צמחי תה וחולט לי 2-3 קומקומים ביום. מומלץ בחום :-).

5) אותו דבר לאלכוהול: בדקו מה עובד לכם ומה לא. חלק ממקורת המידע אומרים שחצי כוסית שתיה חריפה (לא בירה,  ולא יין) ביום יכולה לשפר חלק מהתסמינים. אישית, כל כמות אלכוהול הכי קטנה גורמת לי למחרת לתסמינים.

אלרגים? הקפדה יתרה: התקפי אלרגיה מוכוונים גם לאוזן הפנימית. כל התקף כזה יחמיר את הסימפטומים של מנייר. גם ההפך הוא נכון - הפחתה בסימפטומי אלרגיה תרגיע גם את תגובות מחלת מנייר

6) הפחיתו סוכר:  סוכרת בדומה למלח, גורם לתנודות חדות ברמת הנוזלים בגוף בכלל ובאוזן בפרט. המנעו ממזונות ומשקאות עתירי סוכר כמו מיצים ממותקים ומוגזים, חטיפים מתוקים, עוגות ושאר קינוחים. אל תתפתו לתחליפי סוכר! הם גרועים אפילו יותר בשמירה על מאזן הנוזלים בגוף ועלולים ליצור בעיות שקשה אף יותר להיפטר מהם. אישית אני יכול לקשר חצי מההתקפים שלי לצריכת סוכר.

7) ספורט!!!: אישית, זה אחד הדברים שהכי עוזרים לי. הכנסו לכושר ונצלו כל דקה פנויה לפעילות ספורטיבית - לא תאמינו כמה זה משפר את המצב. גם אם העבר הספורטיבי שלכם מסתכם בלעיסת מסטיק, קומו וצאו להליכה אפילו של 10-20 דקות. הקפידו להעלות עומסים וזמנים עד להשגת הרגשה טובה יותר. הספורט משפר את זרימת הדם - גורם חשוב שעוזר להורדת לחץ, כאבי שרירים. בהחלט מומלץ לבצע תרגילים התעמלות ייעודיים המוכוונים לשיפור זרימת הדם. 

8) הורידו לחץץץץץ: ברור שיש מחיר נפשי למחלת מנייר. במיוחד בשלבים הראשונים שעדיין לא מכירים את כל התופעות ועדיין קשה לנהל את התסמינים. ברור שגם חוסר הוודאות מעלה את רמת הלחץ, אבל זה סופר חשוב להוריד את המפלס,. זה לא הזמן להתעסק בעבודה מאד מלחיצה. נסו מדיטציה, תרגילי נשימה, תמיכה קבוצתית (פייסבוק או וואטסאפ בעברית) או אישית. לחץ מעלה משמעותית את רמת הסימפטומים, פוגע בכמות ואיכות השינה וגם מעמיד אתכם בסכנה למחלות רבות אחרות. חשוב מאד להתנהל נכון. 

9) עיסוי רקמות עמוק: עיסוים מוכווני צוואר ומתיחות הוכחו כמשפרים את עוצמת הטינטון. סוגים שונים של עיסוי משפרים את זרימת הדם  שבתורה משפרת אלמנטים רבים. נסו סוגים שונים של עסויים על מנת שתוכלו למצוא את הסוג הטוב עבורכם

10) תרפיה קולית ומוזיקלית: חולים רבים בטינטון מעידים על שיפור משמעותי בתופעות לאחר האזנה לקולות טבע מרגיעים כגון זרימת מים, קול גלי הים, גשם ורוח. כמו כן, טיפול בגלי קול משפר משמעותית סימפטומים רבים. עוד על כך בהמשך 

11) דיקור סיני: לא מנסיון אישי, אבל מחקרים המצביעים על שיפור משמעותי לסובלים מורטיגו כבר אחרי טיפולים ספורים בדיקור קיימים בשפע. כול ספציפית לחולי מנייר. חשוב לציין אין עדות לשיפור באיכות השמיעה כתוצאה מהדיקור. מי מכם שהתנסה ומוכן לספר, אנא צרו קשר

והכי חשוב להבין - אין פתרון קסם ואם תקפידו על כלל אחד בלבד מהרשימה, אין הבטחה לשיפור.